סוד מפתח הנחושת חלק שני ואחרון
"הגאון הקדוש רבי נחום משאדיק היה לו שיעור בגמרא על סדר הש"ס בצוותא עם אחד מגדולי ירושלים. כאשר למדו במסכת חגיגה והגיעו לדרשת חז"ל על הפסוק 'במסתרים תבכה נפשי', כי יש לו לקב"ה מקום, ששמו 'מסתרים', שם הוא בוכה על מלכות שמים שניטלה בגלות, נחרד רבי נחום מאוד והתחיל חוזר על הדרשה כמה וכמה פעמים בבכי ובדבקות, ולא נרגע, עד שהחליט להשיג מקום צנוע, שם יתאספו מפעם לפעם הכואבים על צער השכינה לשפוך שיח ליבם נוכח פני ה'.
על יד מעיין השילוח, בסמוך להר הזיתים, אשר לפי מסורת המקובלת אצל יהודי ירושלים, היה מקום זה מקווה טהרתו של רבי ישמעאל כהן גדול, אותרה איזו חורבה צנועה בנויה וסמויה בחצר לפנים מחצר. לפתח העתיק של החורבה לא הצליחו להתאים מפתח רגיל, עד שנמצא חָרָש, שיצק לו מפתחות נחושת, וליחידי סגולה בלבד, אשר מיום עומדם על דעתם קדשו את עיניהם ואת מחשבתם מראיה וממחשבה פסולה, חולקו המפתחות… ובירושלים של אז, שהיתה כולה קדושה וטהרה" – המשיך רבי שמואל בהתרגשות- "נמצאו שלושה עשר צדיקים בלבד, אשר זכו למפתח". רבי הירש מיכל היה אחד מאלה" – בוכה הרב שוב – "היה הוא אחד העמודים, אשר עיר הקודש נשענת עליהם…"
רבי משה וולך שומע את הסיפור וכולו נחרד. רק עתה הוא התחיל מבין באמת מה איבדה ירושלים בפטירתו של רבי הירש מיכל.
מיום עלייתו לארץ ישראל היה ד"ר וולך חסידו ומקורבו של רבי יוסף חיים זוננפלד. הוא מצא עתה שעת הכושר, ובהכנעה שאל לרבי שמואל: "האם מותר לרב לגלות לי, אם מורי ורבי, רבי יוסף חיים, נמנה גם הוא עם שלושה עשר הצדיקים בעלי מפתח הנחושת?"
"שאלה כזו… שאלה כזו…" – נענה רבי שמואל – "הלא מאז ומעולם ראש וראשון הוא רבי חיים לכל דבר שבקדושה!"
ד"ר וולך נרגש בכל נפשו, הוא נפרד מרבי שמואל ואץ רץ לבית רבו רבי יוסף חיים זוננפלד, חוטף ברכה להצלחה בריפוי חוליו, ומזדרז לעבודתו היומית בבית החולים.
סוד מפתח הנחושת היה מעתה נחלת הכל.
יחידי היה ד"ר רבי משה וולך, שידע על עוד אחד מן הנמנים עם בעלי המפתחות.
הסיפור לקוח מתוך הספר "ירושלים של מעלה" – מיטב סיפורי מסורת לאבות ולבנים על חיי יהודי ירושלים וגדוליהם , מאת מנחם גץ ז"ל. מהדורה עשירית, חלק א, עמודים 180-188.
באישור ההוצאה לאור מ. אברמוביץ.
